החלטה בתיק ה"פ 941/00 - פסקדין

לפני בקשה מטעם המשיבה לקבוע כי הליכי שמיעת תובענה זו הסתיימו או לחילופין בקשה למחיקת התובענה על הסף.

1.                   רקע

(א)                המבקש היה, במועד הגשת התובענה, בעל זכויות לדיירות מוגנת בנכס מקרקעין שנמצא בסמוך לכביש 483 שבין פתח תקוה לראש העין (להלן: " המקרקעין"). על המקרקעין, שהופקעו מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, הפעיל המבקש מסעדה. ביום 9.9.97 התקשרו המבקש והמשיבה בהסכם (להלן: " ההסכם") שלפיו מונה השמאי הנ"ל כדי לאמוד את שיעור הפיצויים שישולמו למבקש עקב תפיסת החזקה במקרקעין. השמאי ביקר בנכס, קיים ישיבות בנוכחות הצדדים ושמע טענותיהם. ביום 31.1.00 ניתנה השומה (להלן: " השומה"). בסמוך לאחר מתן השומה פנה ב"כ המבקש למנכ"ל המשיבה וביקש לקבל את סך הפיצוי שנקבע בשומה. בתגובתה הודיעה ב"כ המשיבה שהשומה אינה מקובלת עליה, ושבכוונתה לשלוח לשמאי שאלות הבהרה. ב"כ המבקש הביע התנגדות למשלוח שאלות הבהרה בטענה שחלפו למעלה מחמישה חודשים ממועד מתן השומה, והגיש את התובענה דנן, שבה עתר (לאחר שהתובענה תוקנה) להצהיר שהשומה מחייבת את הצדדים מכוח ההסכם.

(ב)                ביום 10.10.04 ניתן על-ידי פסק דין בתיק, הדוחה את התובענה.

(ג)                  המבקש ערער על פסק הדין (ע"א 10560/04), וביום 17.4.05 הגישו הצדדים לבית המשפט העליון הודעה מוסכמת (להלן: " ההודעה המוסכמת"), כדלקמן:

" 1.        הצדדים מסכימים כי הערעור יתקבל ופסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל, ללא צו להוצאות.

2.         הצדדים יהיו רשאים להפנות אל השמאי המוסכם שאלות הבהרה, שלאחר מתן תשובות להן, יערוך השמאי שומה חדשה, לה יידרש אישור בית משפט, כאמור בסעיף 9ב להסכם בין הצדדים.

3.         הצדדים מסכימים, כי עד למתן שומה חדשה על-ידי השמאי המוסכם, לאחר משלוח שאלות הבהרה על-ידי הצדדים, שומת השמאי המוסכם מיום 31.1.00 איננה מחייבת את המשיבה."

(ד)                ההודעה המוסכמת קיבלה תוקף של פסק דין בערעור, ביום 17.4.05.

(ה)                ביום 7.9.05 הגישו ב"כ הצדדים הודעה מוסכמת לבית משפט זה, שלפיה המשיבה תשלח שאלות הבהרה לשמאי לא יאוחר מיום 31.8.05, והשמאי ישיב להן ויתן שומה חדשה, במידת הצורך, לא יאוחר מיום 1.10.05. ביום 18.9.05 הגישה המשיבה בקשה לתיקון ההודעה, באופן שעל השמאי יהיה לערוך שומה חדשה לאחר שיענה לשאלות ההבהרה (כלומר, שתושמטנה המילים "במידת הצורך"), וזאת כפי שהסכימו הצדדים בבית המשפט העליון.

(ו)                  ביום 9.10.05 הוגשה הבקשה דנא, היא בקשת המשיבה, ובה נטען שפסק דינו של בית המשפט העליון הביא את התובענה לסיומה, וככל שהמבקש חפץ באישור השומה החדשה על-ידי בית המשפט - עליו להגיש תובענה חדשה.

(ז)                 המבקש מתנגד לבקשה. לטענתו, ביטול פסק הדין על-ידי בית המשפט העליון משמעו שההסכם בין הצדדים שריר וקיים, ששומת השמאי מחייבת, ושהתיק מוחזר לבית משפט זה כדי לדון בו על פי ההנחיות שניתנו בבית המשפט העליון. הצדדים אומנם חלוקים ביניהם לגבי אופיין של שאלות ההבהרה, אך לטענת המבקש, הדיון בתובענה לא הסתיים. המבקש מוסיף, כי בקשת המשיבה הוגשה בחוסר תום לב, שכן חזקה עליה שהיא יודעת שקבלת הערעור משמעותה החזרת הדיון לערכאה הדיונית כדי שתשלים את ההליכים בהתאם להנחיות בית המשפט העליון.

2.                   דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שיש לקבל את הבקשה ולקבוע שהתובענה הגיעה לסיומה.

(א)                מנוסח ההודעה המוסכמת אותה ניסחו הצדדים והגישו לבית המשפט עולה שהצדדים הסכימו שפסק הדין בתובענה יבוטל. הסכמה זו כשלעצמה אין משמעה שהשומה מחייבת את המשיבה כמות שהיא, כאילו התובענה לא הוגשה כלל, שכן תחת פסק הדין באו הסכמות חדשות: הוסכם שהצדדים ישלחו לשמאי שאלות הבהרה, והלה יערוך שומה חדשה בהתאם להן, ולשומה זו יידרש אישור בית משפט. אישור כזה אינו יכול להינתן במסגרת התובענה דנן, שכן סעד של אישור השומה החדשה הוא סעד שונה מזה שהתבקש בתובענה, ושהתשתית העובדתית העומדת בבסיסו שונה לחלוטין.

(ב)                יתרה מזו, בהודעה המוסכמת נקבע כי לשומה החדשה יידרש אישור "בית משפט", ולא "בית המשפט" או "בית משפא קמא". נוסח זה מלמד על כוונה לאשר את התובעה במסגרת הליך חדש, ולא במסגרת תובענה זו, ומחזק את מסקנתי.

(ג)                  טענת המבקש שבית המשפט העליון אך רשם לפניו את הסכמות הצדדים אך לא נתן להן תוקף של פסק דין אינה מסייעת לו אלא להיפך, שכן פסק דינו של בית המשפט העליון ניתן על סמך הסכמת הצדדים - הסכמה שהמבקש לא כופר בה, וחלקו האופרטיבי כולל קבלת הערעור, ללא החזרת התיק לבית משפט קמא. דהיינו, חידוש הדיון לפני.

(ד)                איני מקבלת גם את טענת המבקש שבקשת המשיבה הוגשה בחוסר תום לב, שכן אין בקבלת בקשתה משום פגיעה משמעותית בזכויותיו של המבקש. המבקש יידרש אומנם לפתוח הליך חדש ולנהל אותו מתחילתו (ואף לשלם אגרה בגינו), אולם מבחינת התמשכות ההליכים - אותה תוצאה הייתה מתקבלת גם אם הייתה בקשת המשיבה נדחית, שכן לית מאן דפליג שהיה על המבקש לתקן את התובענה כך שתתאים לסעד המתבקש על ידיו כעת. בהקשר זה יצוין, שהמבקש מעוניין לאשר את השומה החדשה לפי סעיף 9(ב) להסכם, אלא ששומה זו, ככל שידוע לבית המשפט, טרם ניתנה - כך שהתובענה ממילא מוקדמת.

3.                   סוף דבר